"חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם". ערווה פוטרת את צרתה ע"י שהם באותה אישות, וממילא שניהם באישות הערווה שאינו מפיל לייבום. כיון שערווה אינה יכולה להיות באישות עם האח שאצלו היא ערווה, ממילא היא מוגדרת כאשת אח שאין לה נפילה לייבום, והאשת אח שבה היא ערווה שהיא עצמה מתנגדת לייבום.
ויל"ע אם הצרה ג"כ מוגדרת כאישה שאין לה נפילה לייבום לאותו אח, וא"כ האשת אח שבה יהא אשת אח שמתנגד לייבום.
רש"י במשנה כתב שהפוטר של צרת צרה הוא ערוות האשת אח שבצרה, שכיון שאינה ראויה לייבום ממילא היא בערוות אשת אח המתנגד לייבום ואותו אשת אח פוטר את צרתה עד סוף העולם, ורש"י כתב שזה נלמד מלצרור.
והנה בגמ' דף יג. נח' בגמ' מהיכן לומדים את פטור הצרת צרה לרב יהודה זה מלמד מלצרור 'ריבתה תורה צרות הרבה'. ולרב אשי זה נלמד מסברא ' צרה עצמה מ"ט פטורה דבמקום ערווה קיימא צרת צרה נמי במקום ערווה קיימא.
לפי"ז המח' בגמ' אם צריך קרא של לצרור לצרה שפוטרת צרתה, הוא לכאו' מח' האם נדע מסברא אם הערווה של האשת אח מתנגד לייבום אם לאו, ואחר הקרא לכו"ע זו ערווה המתנגדת לייבום, שזה מה שנלמד מלצרור שצרה פוטרת צרתה מדין מה שהיא אשת אח שהוא ערווה ופוטר צרה.
ויל"ע שלכאו' משמע שאי"צ קרא לצרה עצמה שנפטרת בנפילה שנייה, וכל מה שצריך קרא הוא רק על מה שפוטרת צרה, ולכאו' אם הצרה אינה פוטרת את צרתה ללא הקרא, וזה כיון שהיא אינה בערוות א"א שמתנגד לייבום, א"כ איך נדע שהיא עצמה פטורה בנפילה שנייה. וכן יל"ע שמ"ט צריך לקרא לר"י שצרה תפטור צרתה ומ"ט שנחלק בין הערווה לצרתה לגבי הגדרת האשת אח שבה. שהערווה האשת אח שלה מוגדר כאשת אח שמתנגד לייבום, והצרה ללא הקרא לא נדע זאת.
תוס' כתבו שאף לרב אשי לומדים מלצרור שצרה פוטרת צרתה, רק שלשיט' צריך את הקרא רק לצרה הראשונה ואת שאר הצרות לומדים מסברא, משא"כ לרב יהודה שס"ל שצריך קרא על כל הצרות עד סוף העולם שפוטרות צרותיהן. ולכאו' אם ס"ל כרש"י שפטור הצ"צ הוא מדין הא"א של הצרה, לא יובן מה החילוק בין צ"צ לצרתה, ולכאו' מוכח שחולק על רש"י וס"ל שאין הא"א של הצרה יכול לפטור את הצרות ולכך צריך קרא אף לר"א, ומה שפוטר הוא הערווה או הצרה, יל"ע.
לפי"ז יק' ג"כ מ"ט הצרה בנפילה שנייה ל"צ קרא להיפטר, וכן יל"ע מדוע ערוות האשת אח שיש לה מדין נאסרה לא יועיל לפטור צרה, ומה החילוק בינה לבין הערווה עצמה שהא"א שלה מתנגד לייבום.
רע"א איגר הק' וז"ל 'תוס' דף לב ע"א ד"ה לא פקע וקשה לי דלמאי צריך קרא לצרת צרתה הא הצרה הנפטרת בלא יבום נשארת לו באיסור אשת אחיו מאביו והיא עצמה צרת ערווה דאשת אחיו מאביו וצ"ע. ורש"י כתב כך ממש בדף ח ע"ב ד"ה א"כ וכו' דלרבי דלא דריש לצרור דמ"מ צרת צרתה ידעינן כמו דידעינן צרת ערווה מן הקרא ולקחה דבעינן דאי בעיא משום אשת אח וכשנתייבמה לאחיו השני ולו אישה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה קרינן בהזה נסיב האי ואי בעי נסיב האי. א"כ ממילא כשנפלה לו צרת ערווה מאחיו ונדחית ממנו נאסרת עליו עולמית ולקחה דאי בעי נסיב האי עיי"ש, א"כ גם לרבנן נימא הכי כיון דצרת ערווה נדחית ממנו ונאסרה עליו משום אשת אח וכשנתייבמה לאחיו השני ולו אישה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפניו היא אסורה לו משום אשת אח וממילא צרתה היא צרת ערווה ממש, וכנ"ל'.
והנה אם קו' על רש"י לכאו' אי"ז מובן שהרי זו סברת ר"א, והיה לו להק' על ר"י בגמ' דמ"ט הוצרך לקרא, הרי ר"א צודק בסברתו. ולכאו' קו' היא על תוס' שס"ל שאין בנאסרה של הצרה לפטור והפטור הוא מדין הצרה או שהערווה עצמה פוטרת, וזה מה שהק' שמ"ט הא"א לא יפטור [ולפי"ז קו' אף לר"א, אומנם הוא הק' דלמאי צריך קרא, אך לשי' תוס' זה יק' אף לר"א ולרש"י זה יק' לר"י].
והנה רע"א לא הק' מסברא שנאמר שכיון שהיא נדחית מייבום ממילא היא בערוות א"א שמתנגד לייבום, אלא הוא הוכיח כן מתוס' לב. שמשמע שם שכך אומרים בנאסרה, ואח"כ הוכיח מרש"י שכתב שאין חילוק לרבי בין צרה לצרתה כיון שאין חילוק בין נפילה ראשונה לנפילה שנייה, ואם היא נאסרה בנפילה ראשונה מדין אשת אח, הנפילה השנייה לא תגבור על האשת אח. וממילא ק' שא"כ נאמר שהיא תיפטר מדין שהיא צרת ערווה ממש. ומשמע שלולי התוס' בדף לב הוא לא היה מק' ואף שיש כאן דין נאסרה.
בתוס' דף לב ע"א כתבו וז"ל 'ואע"ג דלא חייל איסור אחות אישה אסורה נמי הצרה לייבומי כיון דלא פקע איסור אשת אח כמו איילונית דאוסרת צרתה אע"ג דאין בה אלא איסור אשת אח לחודיה'. עכ"ל. איילונית כיון שאינה נופלת לייבום היא קיימת בערוות אשת אח, ואותו אשת אח פוטר צרה ובתוס' כתבו שאף אשת אח שמדין נאסרה פוטר צרה, ולכאו' כיון שהאשת אח של הנאסרה הוא באותו כוח של הערווה שמחמתו יש את דין הנאסרה. וממילא הק' רע"א שנאמר גם כאן בנפילה שנייה שהאשת אח יפטור את הצרה כמו שמוכח מרש"י שאמרי' נאסרה גם בצרה.
ולכאו' מה שלא הוכיח רק מרש"י הוא מכיוון שרש"י מדבר על רבי שלשי' צריך שלא נאמר ולקחה על אחת מהנשים כדי שלא נאמר קיחה על כל הבית, וכל מה שמוכח מרש"י הוא שבצרה אמרי' נאסרה, אך לא שהערווה הוא הפוטר, שיהא נאסרה באותו כוח איסור של הערווה שאלימה מייבום. משא"כ מתוס' מוכח שהנאסרה אף פוטר, ואם יש נאסרה בצרה, כמו שכתב רש"י לגבי רבי, א"כ שהנאסרה יהא בצרה אף לרבנן, שאין לומר שגם בזה נח' רבי ורבנן ממילא יק' שלא נצטרך קרא והא"א יפטור.
ואין לחלק בין נפילה ראשונה לנפילה שנייה, שהרי א"א שלא היה בעולמו מדובר בנפילה שנייה, ויש ראשונים שכתבו שאיסורו הוא מדין נאסרה, [עי' ברמב"ם]. וכן במשנה לקמן [דף ל.] יש דין נאסרה בנפילה שנייה. ורב יהודה שם בגמ' חידש שהוא אף אם מתה אישתו בנפילה ראשונה ואח"כ כנס הנשוי נכרית ומת שאף שם יש נאסרה, כמש"פ רש"י שם. וכן א"א לומר עשה דוחה ל"ת כיון שאי"ז מצוותו בכך.
והנה מצינו אשת אח שנאסרה שפוטרת את צרותיה כאיילונית ואחות אישה שמתה שבנפילה שנייה הא"א פוטר הצרות. [אומנם בתוס' כתבו שזה מכוח אחות אישה ולכך במשנה זה קרוי אחות אישה ואכמ"ל]. אך יש גם ערוות אשת אח שאפי' את עצמה אינה פוטרת, כגון מעוברת שילדה שלכו"ע היא בערוות א"א, אך היא נפטרת רק משעת הלידה, 'אין הולד פוטר עד שיצא לאוויר העולם', ואף שהיא בערוות אשת אח. ולכאו' ק' מ"ט היא אינה נפטרת מערוות הא"א. וכן יל"ע אם יש דימוי בין דין זה לערוות האשת אח של הצרה.
עוד מצינו בראשונים מקומות שבהם אף שהיא בערוות אשת אח היא אינה פוטרת צרתה ואף את עצמה אין היא פוטרת, כבעלת התנאי שפטורה מייבום והיא עומדת בערוות אשת אח אך אי"ז פוטר אותה מייבום. וכן בצרת צרה של סוטה שאינה פוטרת צרה. וק' מדוע אין ערווה זו פוטרת. וכן הראש כתב שחייבי עשה הם בערוות אשת אח, ומ"מ הם חייבות בחליצה ואינן פוטרות צרותיהן.
ובברכ"ש הביא ששאל את ר"ח שאלה זו לגבי בעלת התנאי, ותי' לו הגר"ח דאיסור זה של אשת אח ודאי לא חשיב ערווה כיון שרק ע"י שא"ע לייבום אינה עולה לחליצה ואינה נופלת נעשית ממילא אסורה באיסור אשת אח ולא ע"י שיש פטור בנפילה היא נפטרת.
ביאור דבריו, שבעלת התנאי אינה ערווה היום ורק אם יבוא עליה היא תהא ערווה עליו בערוות אשת איש, ולכך אינו יכול לייבמה, ושי' תוס' שהיא פטורה מן החליצה כיון שאינה עולה לייבום. וכיון שאין עליה זיקה היא נעשית אשת אח, כיון שרק ע"י מה שיש כאן מצווה לייבם אין לה ערוות אשת אח, והיום שאין לו עליה מצווה לייבם ואין זיקת ייבום היא בערווה עליו. אך אין בערווה זו לפטור את הנפילה, כיון שערוות האשת איש אינו יכול לפטור את הנפילה, כיון שהיא אינה אשת איש ורק בביאתו עליה היא תהא באשת איש, ואין בכוח האשת אח להתנגד לייבום מעבר למה שהפוטר מתנגד לייבום. אם הפוטר יהא מצד מה שהיא ערווה, שערווה אינה ראויה להנשא לאח, ממילא בנישואי המת אין את הייבום, וממילא אף האשת אח הוא אשת אח שיש לו בנים ואשת אח המתנגד לייבום כיון שאין באישות המת את אישות הייבום לאחיו. אך בבעלת התנאי שהיא ראויה לאישות עם האח שהרי היא אינה אשת איש היום ורק אם יבא עליה היא תהא אשת איש, אך היום היא אינה אשת איש וממילא היא ראויה לייבום, ולכך אין האשת אח שלה מתנגד לייבום. ורק כיון שאינו יכול לייבמה והיא אינה עולה לייבום היא אינה עולה לחליצה היא נעשית לאשת אח, אין בערווה הזו התנגדות מצד עצמו לייבום. כיון שכל מה שערוות אשת אח יכול להתנגד לייבום, הוא רק אם האישה לא היתה ראויה לייבום מצד עצמה שאז גם לא היה באח את עניין הייבום, אך אם הפטור הוא לא מצידה אלא כיון שהאח אינו יכול לייבם מסיבות אחרות אין באשת אח הזה את ההתנגדות לייבום.
ומה שהיא בערוות אשת אח, הוא כיון שכל כמה שחסר במצווה ובזיקה היא עומדת בערוות אשת אח, כיון שהאשת אח נדחה במקום הייבום, והיכן שאין ייבום יש ערוות אשת אח. אך כל הערוות אשת אח היא רק במקום שהיא אינה ראויה לייבום, ואם מצד עצמה היא ראויה לייבום אין האשת אח שלה יכול להתנגד לייבום אם בפועל היא אינה מתייבמת, כיון שאין בה חיסרון לעניין הייבום ורק שבפועל היא אינה מתייבמת. וערוות האשת אח הוא רק ע"י שאינה מתייבמת ולא כיון שהיא אינה ראויה לייבום.
ממילא בעלת התנאי שלא שייך בה ביאת ייבום, היא בערוות אשת אח במקום שביאתה אינה ביאת ייבום ורק כיון שביאתה אינה ביאת ייבום, אך אם הביאה תהא ביאת ייבום, לא יהא ערוות אשת אח. כגון אם בעלה התיר את התנאי, אם לא נאמר דין נאסרה היא תהא מותרת [לרשב"א בחזרה והותרה] כיון שהביאה תהא ביאת ייבום מצד המת.
לפי"ז אף את עצמה אין האשת אח יכול לפטור כיון שכל מה שיש כאן אשת אח הוא רק כשאין ייבום אך כשיש יבום, אין כאן אשת אח ואין בכוחו להתנגד לייבום. וכן כתב הברכ"ש.
ואם יהא דין נאסרה בבעלת התנאי בנפילה שנייה, י"ל שלא יהא כאן זיקה רק ע"י שאינה עולה לייבום ואי"ז פטור מהנפילה מחמת הא"א, אלא שהאשא"ח פועל כמו האשת איש של בעלת התנאי שאינו יכול לבוא עליה מחמת איסור בביאה ולכך היא פטורה מן החליצה אך אי"ז מצד ערוות האשא"ח שפוטר הנפילה.
אולם צריך להבין לפי"ז במעוברת מ"ט אינה נפטרת מחמת שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה. וכן מדוע יש למעוברת ערוות אשת אח, הרי אין שם איסור חוץ מהאשת אח, ומה החילוק בינה לבעלת התנאי.
ויש עוד לשונות של תי' של ר"ח לגבי מעוברת שר"ח תי' שאשת אח בנפילה זו אינה נפטרת כיון שמה שמעוברת היא ערווה, הוא רק כיון שאין ביאתה ביאת ייבום. שמעוברת שילדה ביאתה בזמן העיבור אינו ביאת ייבום, אלא ביאה שלא במקום ייבום. ולכך היא בערוות אשת אח, כיון שהאשת אח הותר רק בביאה שבמקום ייבום והיכן שהביאה אינה במקום ייבום לא הותר האשת אח. וראיה לזה ממה שאמרי' בגמ' שאם גירשה ללא הקרא שכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר היא היתה בערוות אשת אח. וכן ברש"י דף נב. שכתב שאין קידושין תופסין בה כיון שהתורה לא התירה לו אותה כאישה נכרית אלא רק כאישה של אח. ואם מקדשה הוא לוקח אותה כאישה נכרית וכאישה נכרית היא בערוות אשת אח, ממילא אין קידושין תופסין בה.
לפי"ז מעוברת שילדה שאין ביאתו בה ביאת יבום אלא ביאה באישה נכרית כיון שלא שייך בה ייבום, ממילא לכך היא בערוות אשת אח. ולכך ג"כ אין הערווה הזו מתנגדת לייבום ופוטרת הנפילה כיון שאי"ז ערווה במקום מצווה שמתנגדת אלא זו ערווה מחמת שאין כאן מקום מצווה. וע"כ שיהא מקום מצווה יהא כאן ביאת ייבום ולא יהא כאן ערוות אשת אח. וערווה זו נמצאת בכל ייבום, ואי"ז מתנגד לייבום אלא רק שבמקום שאין ייבום יש את הערווה הזו.
וא"כ אף בבעלת התנאי י"ל כן שכיון שא"א לבא עליה ביאת ייבום ממילא היא בערוות אשת אח כיון שאין כאן מקום מצווה. וא"כ יהא חילוק בין נפילה ראשונה לנפילה שנייה אם התיר לה בעלה את התנאי, כיון שהיא לא נעשתה לאשת אח, אלא שביאתה אינה ביאה במקום מצווה ולכך היא בערוות אשת אח. ומה שכתב הברכ"ש הוא שא"נ כאן דין נאסרה ממילא אף אם יהא כאן ייבום יהא ערוות אשת אח שאין בכוחה להתנגד לנפילה שהיא אינה ערווה אלימה, אלא זו ערווה מוחלשת בכוח של האוסר שלה. והערוות אשת אח אינו רק מחמת שאין כאן ביאה במקום מצווה, אלא אף אם שייך שיהא כאן נפילה לייבום האשת אח יתנגד לביאה מכוח הנאסרה וממילא לא יהא נפילה כיון שאין כאן ייבום.
לפי"ז בעלת התנאי בנפילה שנייה כשהתיר לה בעלה את התנאי, אם נאמר דין נאסרה בכה"ג בנפילה שנייה, [יש חולקים], היא תיפטר מייבום מחמת האשת אח כיון שהאשת אח כאן פועל באותה דרך שהאשת איש היה פועל אם הוא היה. אך לא שייך שנאמר שיש כאן ערוות אשת אח של האח הראשון שאותו הוא לא יכול היה לייבם, כיון שהוקבע באותה ערווה שהיא אינה מתנגדת לייבום, אלא רק שבביאתו עליה הוא יעבור באיסור אשת אח.
והנה בצרה שהיא נפטרת מייבום, יל"ע אם היא כבעלת התנאי שנפטרת בנפילה הראשונה מסיבה חיצונית שאינה סיבה בה עצמה שאינה ראויה לייבום, וא"כ האשת אח שבה אינה אשת אח שבכוחו לפטור צרות, ויתו' קו' רע"א. או שמא היא כערווה עצמה וממילא האשת אח שלה יהא בו דין נאסרה אלים כערווה שיפטור צרות. ולכאו' לא שייך שיהא כאן נאסרה בדרגה פחותה מהערווה, כיון שהוא האוסר, ולכן אם יש נאסרה הוא אוסר בדרגה של ערווה, ואם לא יהא נאסרה היא בערוות אשת אח כיון שאין כאן ביאת ייבום.
והנה יש חילוק בין הערווה לצרה, שהערווה מצד עצמה היא ערווה באישות שלה לאח, משא"כ הצרה שאינה ערווה מצד עצמה, אלא שאישותה יחד עם הערווה גורם לכך שאישותה תהא אישות של ערווה שדוחה מייבום. וא"כ נאמר שדין נאסרה שייך רק לגבי מי שהוא עצמו אסור, אך מי שאין בה איסור אלא שהיא אסורה מחמת סיבה שאינה בה, לא נאמר בזה דין נאסרה, כיון שנאסרה שייך רק במי שאיסורה בעצמה שאז נאמר שאסורה עליו עולמית, אך מי שלא היה בה איסור אלא רק שאישותה נאסר כיון שהיתה יחד עם האיסור באותה אישות, היא לא נאסרה שעה אחת, כיון שהיא לא היתה באיסור הערווה, אלא רק אישותה.
לפי"ז יש חילוק בין נפילה ראשונה לנפילה שנייה שבנפילה ראשונה אין מקום מצווה, ולכך יש אשת אח, אך בנפילה שנייה יש מקום מצווה, ולכך אינו עובר בערוות אשת אח ואינה פוטרת צרתה.
אך לפי"ז יק' מדוע פשוט שהיא נפטרת בנפילה שנייה, שא"צ לזה קרא, הרי היא אינה ערווה ולא יהא לה נאסרה. וכן ק' שהרי רע"א הוכיח מתוס' דף לב. שאמרי' נאסרה אף במי שאין בו איסור, אלא בכל מי שאינה ראויה לייבום, שאמרי' שהואיל שהיא אינה ראויה לייבום, ואין באישות שלה את הייבום לאותו אח, ממילא היא באשת אח שיש לו בנים ואסורה עליו עולמית. כיון שהמתיר מאשת אח הוא הזיקה לייבום, ממילא אישה שאינה ראויה לייבום אין מה שיתיר את האשת אח. וכן ק' שהרי רש"י כתב לגבי רבי שהיא בערוות אשת אח בנפילה שנייה מדין נאסרה, וא"כ ודאי היא א"א מדין נאסרה ומדוע שלא תפטור את הצרה, שא"ל שיהא כאן נאסרה שאינו אלים כלאו, כיון שע"כ שיש כאן נאסרה היא נאסרה ע"י ערווה, וא"ס לומר שהערווה של הנאסרה תיחלש מהאוסר שלה.
והנה יש לק' מדוע רע"א הוצרך להוכיח מהתוס' בדף לב. שהיכן שאינה ראויה לייבום והיא נשארת בערוות אשת אח, האשת אח פוטר צרה, הרי היה לו להוכיח כן ממתני' מהדין של אשת אחיו שלא היה בעולמו שפוטר צרה כיון שנשארת כלפיו בערוות אשת אח שהיה לה, היא פוטרת את צרותיה בנפילה שנייה. וכן בתוס' לא הוכיחו מאשת אחיו שלא היה בעולמו, אלא מאיילונית. וייתכן שהתוס' לא ס"ל שאאשה"ב הוא מדין נאסרה, אך לרע"א היה לו להוכיח ממתני' כיון שיש כאלו שי' בראשונים, והיה לו להוכיח מהם.
ולכאו' מה שלא הוכיח ממתני' הוא כיון שאף אם יש דין נאסרה בא"א שפוטר צרה, אין להוכיח שצרת ערווה תהא ג"כ נאסרה שפוטרת הצרות, כיון שאשת אחיו שלא היה בעולמו הוא חיסרון מצד האח, שלא יכול לקבל את האישות של אחיו כיון שלא היה בעולמו, והוא אותו חיסרון של הערווה שיש כאן חיסרון מצד האח שאינו יכול לקבל אישות מהערווה ולכך מדין נאסרה אמרי' שהאשת אח מוגדר כאשת אח שיש לו בנים שהיא ערווה כיון שמצידו חסר בה באישות אליו. אך באיילונית אי"ז חיסרון מצד האח אלא הוא שחסר באישות הבעל את עניין הייבום שבעל אינו יכול להפיל לייבום אישה איילונית, וכן הוא בצרה שצרה אין בה חיסרון שלא יהא באח אישות אליה, כיון שהיא אינה ערווה ורק החיסרון כאן הוא מצד הבעל שהיא נחשבת אצל הבעל באותו אישות יחד עם הערווה וממילא אישותה ערווה, ולכך היא דומה לאיילונית, ואם איילונית נחשבת למקום מצווה שהיא אשת אח הפוטר צרה, א"כ גם צרה אמורה להיחשב כאשת אח במקום מצווה שיפטור את צרתה.
אולם אפ' לחלק בין איילונית לצרה שבאיילונית היא אישה שאינה יכולה לתת לבעלה את אישות הייבום, שאין בה כאישה את דין הייבום ולכך הבעל אין באישותו את דין הייבום, ואינו יכול להפילה לייבום. אך בצרה אין חיסרון בה שאינה יכולה להיות אישה לבעלה לעניין הייבום, אלא שמדיני אישות הבעל שקובע שהיא באותה אישות עם הערווה, ולכך לא נאמר בה דין ייבום באותה אישות. וא"כ לא נוכל ללמוד מאיילונית שנאסרת מדין אשת אח שייתכן שהיא אסורה רק מחמת שאין באישותה יכולת לייבום, משא"כ צרה שהוא חיסרון מצד הבעל שאינו מגיע מחמתה לא יהא כאן נאסרה. ויהא כאן רק סיבה חיצונית שאינו יכול לבוא עליה מצד אישות של ייבום, ולכך היא תהא בערוות אשת אח, אך לא מחמת נאסרה כיון שאין נאסרה אלא רק במי שהיא מצד עצמה חסר באישות הבעל אליה, אך במי שאין חיסרון מצידה באישות אלא שחסר לה כיון שלבעלה חסר באישות לא יהא בזה דין נאסרה.
ולפי"ז מה שתוס' הוכיח מאיילונית שיש בה נאסרה שא"א פוטר הייבום לאשת אח שיש בו אחות אישה, הוא כיון שהאחות אישה חסרונה הוא בה מחמת שהיא אחות אישה כשאר העריות ולכך אפ' ללמוד מאיילונית שאף היא חסרונה בה.
אך עדיין יק' א"כ מדוע בנפילה שנייה אין הצרה נופלת לייבום שהרי א"צ קרא לפוטרה מנפילה שנייה, וכן שלכאו' מוכח מרש"י שאף בנפילה שנייה היא אשת אח ולכאו' הוא מדין נאסרה.
והנה יל"ע איך שייך ייבום בנפילה שנייה הרי סו"ס היא בערוות אשת אח כלפי האח הראשון, וערוות האח הראשון הותר רק במקום מצווה, וכאן זה מקום מצווה רק של האח השני ואיך הערווה של האח הראשון מותר. ואף שהוקבע שלא יהא ערוות אשת אח, זה הוקבע רק במקום מצווה, ולא שלא במקום מצווה. וכאן לכאו' אי"ז מקום מצווה כלפי האישות של האח הראשון.
והחזו"א תי' שבנפילה שנייה הוא מייבם אף את האח הראשון ולכך אין כאן ערוות אשת אח כלפי הראשון. והגרש"ר הוכיח כן מהסיפרי שהק' שנפטור יבמה מנפילה שנייה מדין שאין מייבמים אשת שני מתים, ובסיפרי הביאו קרא לרבות ייבום בנפילה שנייה. ומוכח שהיא אשת שני מתים בנפילה שנייה, והוא מייבם את שניהם. ולפי"ז יתו' מדוע היא בערוות אשת אח בנפילה השנייה, שכיון שהוא מייבם אף את הראשון, בצרה אין הוא מייבמה. ולכך היא ודאי פטורה בנפילה השנייה. ולרש"י התחדש מלצרור שיש נאסרה אף על הצרה, ולתוס' התחדש שדין הבית שיש על הערווה שעושה את צרתה לערווה הוא אף על הצרה שכיון שהאח ממשיך את האישות של הראשון א"כ היא עדיין באותו בית של הערווה, ולכך הצרות פוטרות צרותיהן עד סוף העולם. וזה מה שאמר רב אשי שנדע מסברא אחר שיודעים אנו את הראשונה, אך לר"י יל"ע לפי"ז.